טיפול בחרדה

 

מהי חרדה

רוב האנשים במהלך חייהם לא יחוו תחושות מתמשכות לאורך תקופה ארוכה של חרדה. רק "תפיסות" ספציפיות שהוטמעו באדם בעקבות אירועים ספציפיים, יכולות לגרום לתחושות של חרדה.

לכל תחושה יש "תפקיד" מסויים. תפקיד תחושת החרדה הוא לצמצם את האדם ככל האפשר כדי שהוא יפגע פחות מאירוע שגרתי עתידי שהתת-מודע תופס כאירוע שבוודאות יגרום לפגיעה, מבלי שיהיה לאדם את היכולת להתגונן מפניו.

כשם שאדם הסופג מכות מכווץ את גופו ככל האפשר, או אדם הרואה שנופל עליו משהו מגובה רב מתכופף ושם את ידיו מעל ראשו, כך החרדה מנסה להקטין ולכווץ את האדם כדי שייפגע פחות מאירוע עתידי.

מדוע התת-מודע תופס אירועים שגרתיים כמאיימים?

במערכת ההכרה שבמח נמצא מנגנון הנקרא "ברח-לחם-קפא" (Fight-Flight-Freeze Response). מנגנון זה אחראי להפעלה ו/או כיבוי של מערכות גופניות מסויימות כדי להלחם בסכנה, לברוח מסכנה או להקפיא את תגובת הכאב במידה והאיום מתברר כפגיעה בלתי נמנעת.

מנגנון ה"לחם-ברח-קפא" נמצא בחלק המח הנקרא "המח הישן", החלק הקדום והפרימיטיבי ביותר של המח. הוא פועל בצורה אינסטקטיבית, בלתי מודעת ובמילי-שניות.

מנגנון זה מופעל לא רק באיומים מסכני חיים כמו תאונות דרכים, אלימות קשה וכדומה אלא גם באירועים הנתפסים כאירועים "שוליים" ו"קטנים" (Small "t" Trauma).

כל אירוע מלחיץ, כמו פקיד קצר-רוח המתנהג אליך בגסות או נהג הצועק עליך, מפעיל מנגנון זה אצלך. הצורה הטובה להתמודדות עם אירוע כזה הוא "להלחם" או "לברוח". להלחם או לברוח בא לידי ביטוי ב"דיבור הפנימי" שלך האומר: "האיש הזה לא בסדר" או: "אם הוא פוגע ככה, הוא בטח מאד פגוע בעצמו" או: "אני לא יקח את זה כמכוון אלי אישית".

כאדם מבוגר, יש לך את המשאבים הנפשיים המאפשרים לך את אפשרויות ה"לחימה" או ה"בריחה". ובדרך כלל, אתה תעבור אירועים כאלו בשלום.

לעומת זאת, כילד, לא היה לך את היכולת "להלחם" או "לברוח" מאירועים מלחיצים או מאמירות של אנשים בעלי סמכות. בייחוד עד גיל 3, שעד גיל זה אתה רואה את כל מה שקורה בעולם כקשור אליך או כדברים שקרו באשמתך.
כשילד מעורב באירוע מסויים, כמו לדוגמא שמיעת צעקות מאביו, הדיבור הפנימי שלו לא מסוגל לומר משפטים כמו: "זה לא אישי כלפיי" או: "לאבא שלי היה יום לחוץ בעבודה והוא מוציא את זה עליי" שכן הנפש שלו מבינה שכל מה שקורה בעולם הוא בגללו.

הילד לא מסוגל "להלחם" או "לברוח" מהסיטואציה, ואז האפשרות השלישית קורית - ו"קפיאה" מתרחשת.

מה מנגנון ה"קפא" עושה?

האנרגיה שהופעלה כתגובה להתרחשות החיצונית שלא הצליחה להיות מנותבת ל"לחימה" או "בריחה", הופכת להיות מוקפאת במח ובמערכת העצבים.

האנרגיה המוקפאת הזאת מתורגמת ל"תפיסות עולם" בתת-המודע. תפיסות אלו מסננות את האירועים שאתה חווה, ומעבירות לחלק המודע בך את האופן בו הן רואות את האירועים. תהליך זה קורה בצורה אוטומטית, בלי שיהיה לך יכולת שליטה עליו. מכיוון שכך, החלק המודע בך בטוח שהאירוע הוא כפי שהתת-מודע שלך מציג אותו.

לדוגמא, אירוע שקרה לך עם אביך היה יכול להותיר אותך עם התפיסה: "כל בעלי הסמכות מעוניינים לפגוע בי", טראומה שקרתה לך בדרך חזרה מהגן יכולה הייתה להכניס בך את התפיסה: "מסוכן להסתובב ברחובות", אירוע מכאיב שקרה לך בבית הספר היה יכול להשאיר אותך עם התפיסה: "אין לי את היכולת להגן על עצמי" וכן על זה הדרך.

צירוף של תפיסה האומרת שהיבט מסויים בעולם הוא מסוכן עם תפיסה האומרת שאין לך את האפשרות להתגונן מפניו, גורם לחרדה.

במקום שבו אתה עומד עכשיו, התת-מודע שלך "מבין" שאירוע שגרתי מסויים שתהיה נוכח בו בעתיד, כמו למשל להיפגש עם מנהל בעבודה או אירוע יומיומי אחר, הוא אירוע פוגעני שאין לך את היכולת להתגונן מפניו. לכן הוא מפעיל את תחושות החרדה באופן תמידי, מתוך רצון "לעזור לך". הוא מאמין שבאופן זה הוא יצמצם את הפגיעה ש"בוודאי" תקרה לך.

כדי לרפא את החרדה, צריך לשחרר את האנרגיה התקועה הגורמת לתפיסות המוטעות האלו. כשהשחרור הזה קורה, התת-מודע שלך מפסיק לראות אירועים שגרתיים מסויימים כמאיימים, והחרדות מפסיקות מלהיות.

שיטת TAT ושיטת EP הן מהמתקדמות בעולם להגעה לתת-מודע ולביצוע שחרור זה.